החלטה בתיק רע"א 31310-09-11

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב מיום 24.8.11 (כב' השופט מנחם קליין).

 בהחלטה נשוא הבר"ע נדחתה בקשת המבקשת למתן צו מניעה שיאסור על המשיבה 2 להעביר כספים למשיבה 1 ולמתן לצו עשה שיורה למשיבה 2 להעביר למבקשת כל תמורה המגיעה למשיבה 1 בהתאם להסכם שבין המשיבה 1 למשיבה 2.

ההחלטה ניתנה במסגרת תובענה כספית שהגישה המבקשת כנגד המשיבה 1 על סך 1,167,407 ש"ח בגין הפרת המשיבה את הסכם השכירות בינה לבין המבקשת לרבות אי תשלום דמי השכירות.

לאחר שעיינתי בבר"ע על נספחיה בהחלטה ובתגובות המשיבים לבר"ע שהוגשו על פי החלטתי מיום 5.3.12 החלטתי לדחות את הבקשה.

הלכה פסוקה היא כי אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטות הנוגעות למתן סעד זמני. התערבות כזו תיעשה במקרים חריגים כאשר ברור שהערכאה הדיונית נתפסה לטעות או כאשר נעשה שימוש שרירותי בשיקול דעתה (ראו גם: רע"א 8526/09 בניני בנק בע"מ נ' דרור הדרום חברה לפיתוח בע"מ ואח' [פורסם בנבו], 18.3.2010).

עיון בחומר שלפני מוביל למסקנה שההחלטה אינה בלתי סבירה באופן המחייב התערבות ערכאת הערעור.

ערכאה דיונית שמעה את הצדדים לפניה לרבות חקירות המצהירים מטעמם, עיינה במסמכים שהוגשו והוציאה מלפניה החלטה מנומקת המתייחסת הן לסיכויי התובענה, לשיקולי מאזן הנוחות ולשיקולי תום הלב.

החלטתה נסמכה על נימוקים שבעובדה המבוססים על הערכת העובדות לרבות חקירות המצהירים לפניה ובכגון דא אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב אלא במקרים חריגים שאינם בנמצא כאן.

לפי קביעותיה של ערכאת דיונית - בהן לא מצאתי בנסיבות מקום להתערב - נזקם של המשיבים והנזק שעלול להיגרם לדיירים החוסים אם יינתן הצו ויעוכבו כספי המימון של המשיבה 2 למשיבה 1 - צפוי להיות על פניו משמעותי, וכי הצו המבוקש ישנה ולא ישמור על המצב הקיים.

לא זו אף זו, שבנסיבות בקשה זו דומה על פניו שאין ליתן משקל רב - כפי שעולה מההחלטה - לסיכויי התובענה בשלב זה, נוכח ממצאיה של ערכאה דיונית בעניין מאזן הנוחות הנוטה לכאורה באופן חד לטובת המשיבים. שיקול הדעת שמוענק לערכאה הדיונית בכל הנוגע למתן סעד זמני הוא רחב והיא יכולה להתחשב בשיקולים שונים ולבכרם על פני שיקולים אחרים לפי נסיבות העניין שבפניה, וככל שמאזן הנוחות נוטה יותר לכיוון המשיבים - כבמקרה הנדון - כך פוחת המשקל שיש לייחס לסיכויי התביעה.

מה גם שלשיקול בדבר מאזן הנוחות, מצטרפת העובדה לפיה הבקשה לצו המניעה הזמני שיאסור על המשיבה 2 להעביר כספים למשיבה 1 לא נועדה על פניו לשרת סעד עיקרי כלשהו הנזכר בתובענה הכספית דנא ומכאן שלא היה מקום להעתר לבקשה לצו המניעה הזמני. וכפי שנקבע בהלכה הפסוקה כי " אין מקום ליתן צו זמני (או צו ביניים אחר) אלא בצמוד לתובענה שהוא בא לשרת ... המבחן שעלינו להעמיד לעניין זה הוא המבחן כדלקמן: נניח שהתובע יזכה בתובענה, מה יהיה במקרה זה פועלו של הצו הזמני אשר ניתן?" (ראו גם: ע"א 3603/95 הממונה על ההגבלים העסקיים נ' דלק חברת הדלק הישראלית בע"מ פ"ד מט(5), 423).

ההחלטה בעניין גובה סכום ההוצאות שנפסק לטובת המשיבים אינה ניתנת לרשות לערער, לפי סעיף 1(8) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט - 2009. לא זו אף זו, הלכה היא כי לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב בפסיקת הוצאות, ואין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בשיקול דעתה בעניינים אלה אלא במקרים נדירים וחריגים (ראו גם: ע"א 3781/07 אליהו נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה פתח תקווה [פורסם בנבו], 31.5.09).

לאור האמור לעיל  - הבר"ע נדחית.

המבקשת תישא בהוצאות בסך 10,000 ש"ח לטובת המשיבים כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

ערבון שהופקד יחולט בהתאם על חשבון ההוצאות.

5129371

54678313

המזכירות תודיע תוכן החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום,  19    אפריל 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: